אייקידו היא אמנות לחימה יפנית שפותחה במחצית הראשונה של המאה ה-20 על ידי מוריהיי אואשיבה (1883–1969), הידוע בכינויו אוסנסיי — "המורה הגדול". האייקידו משלב טכניקות מאמנויות לחימה מסורתיות, בעיקר דאיטו-ריו אייקי-ג'וג'יצו, עם פילוסופיה ייחודית של שלום והרמוניה.
בניגוד לאמנויות לחימה רבות, האייקידו אינו מבוסס על תקיפה אלא על ניתוב כוחו של התוקף. המתרגל לומד לנוע בהרמוניה עם היריב, להפנות את האנרגיה ולנטרל את האיום — מבלי לגרום נזק מיותר.
שלושת המרכיבים יחד מגדירים את האייקידו כ"דרך ההרמוניה עם אנרגיית החיים" — פילוסופיה שחורגת מעבר לטכניקות הלחימה ומשפיעה על אורח החיים כולו.
האייקידו כולל מגוון רחב של טכניקות: זריקות, נעילות מפרקים, הפלות וסיבובים. התרגול מתבצע בדרך כלל בזוגות — אחד תוקף (אוקה) והשני מגן (נאגה). דגש רב מושם על תנועה עגולה, שמירה על שיווי משקל ויציבה נכונה.
מרכיב חשוב בתרגול הוא לימוד הנפילה (אוקמי) — היכולת ליפול בביטחה, שהיא מיומנות חיונית הן על המזרן והן בחיי היומיום.
אואשיבה האמין שהמטרה האמיתית של אמנות הלחימה אינה ניצחון על אחרים, אלא שיפור עצמי והשגת שלום. האייקידו מלמד שניתן לפתור קונפליקטים מבלי לפגוע — עיקרון שתקף הן על המזרן והן מחוצה לו.